מה שעושים בשביל להגיע

חבורה משופשפת ומחוספסת שמכירה, שחוותה. קבוצה המוכנה לעשות את הצעד הראשון בלקרב. להתקרב
טעיתי, נתחיל בכך.
לפני כשנה וחצי, ב-15.3.07, לאחר כנס שליחי בני עקיבא בארה"ב שהתקיים בבוסטון, העלתי על המקלדת התרשמות. על אף מיילי תגובה זעופים האמנתי באמת ובתמים באותו רעיון.
בזמנו כתבתי על השליחים דאז שהם אינם חוד החנית בעוד שנדמה כאילו החבר'ה הטובים אינם יוצאים לשליחות.
החבר'ה הטובים מן הישיבה.

כבר מספר חודשים שאני מנסה להבחין ולנגד, להעמיד אלו מול אלו ולהשוות.
מתסכל להרגיש בתשובה מבעד למסך ערפל, לדעת שישנה אך בשל אינטואציה פנימית. הפוך בה והפוך בה דכולא בה ובאמת, ללא שום סיבה מהותית מלבד התעסקות מתמדת, הערפל מתבהר.

להסביר בין גאל ישראל לשמונה עשרה.
להכריז על מספר העמוד בזמן שהשאר מתיישרים לקדושה.
להעביר שיעור שלם כשמולך יושבת בחורה בחולצה קצרצרה ומכנסוני ג'ינס.
לכבד ולא לדחוק בתלמיד שאינו מוכן להניח תפילין ולפתוח סידור.
אני מדמיין את החבר'ה הטובים שלי, חברי לישיבה, וחושב איך הם היו מגיבים למצבים ששליח עומד בפניהם מידי יום.


לומדים, יודעים, פועלים אבל בתוך הבועה. עובדים לפי הספר, מוקפים בקהילה. חמים וטעים. ספרים נפתחים, ריח של תורה באוויר. הלמדן יושב ועוסק, פותח וסוגר. חופר.
שלוף אותו החוצה, שגר אותו לקהילה קצת פחות קהילתית. עם פחות ניחוחות תורניים באטמוספירה. קורטוב קוצים ועגילים, קללות שועטות באוויר. דברים שהוא לא רואה, שלא רוצה. לא בריא.
תגיד לו להתחיל לעבוד, לעשות, להתרוצץ. תאמר לו להתקרב בשביל לקרב.
לא רוצה לפגוע באף אחד אך ספיקות עולים. מביט ונזכר בטהורים, אלו שבמדרגות הנעות מעלה משתדלים.
עלו נעלה.

עושה כמה צעדים לאחור, חוזר אל אותה קבוצה בבית הכנסת הבוסטוני. חיילים משוחררים מיחידות מעורבות, בנות שירות שעבדו עם תיכוניסטים, מספר קטן של בינישי"ם שאינם בהכרח מן השורה. חבורה משופשפת ומחוספסת שמכירה, שחוותה.
קבוצה המוכנה לעשות את הצעד הראשון בלקרב. להתקרב.
לנוע לקראת, אל מול מה שאחרים יחמקו ממנו. להלחם. להגיע אל המתרס השני ולהתחיל לעשות.

יהדות תיאורטית ויהדות מעשית.
אולי זהו ההבדל. שני כוחות קשורים אולם בעלי אחוזי שליטה שונים בכל אדם. אחדים תיאורטיים, אחרים מעשיים יותר.
גב אל גב. ארטילריה וחיילי קו קידמי.
ישראל ויעקב. האחד סרגל, השני מבין שאפשר לעקם פינות למען המטרה.
לעקוב, לעקוץ.

טעיתי, את צדקת

לעמוד לצידם וקצת לפחד. יודע שאם הרב היה רואה מה שאני עושה בשביל להגיע הוא היה מעט מוטרד. להתקדם עוד צעד, להתקשח. יודע שאם הרב היה רואה לאן מגיעים כשעושים הוא היה נרגע ומחייך.

דוגמא קטנה: